<h1>חוקות הדיינים סימן ק"ג</h1>
<h2>דף מב.</h2>
המוציא שט"ח על חבירו בפני ב"ד חתום ומקויים והלה אומר כבר פרעתיך וא"ל התובע אותם המעות שנתת לי מצד אחר היית חייב אותם לי והמעות של שטר זה מעולם לא קבלתי אותם ממך כיון שהודה שקבל המעות ממנו נתבטל לגמרי אותו שטר ואינו גובה בו כלל עד שיביא עדים זה המלוה שמצד אחר היה חייב לו אותם מעות שקבל מן הלוה משום דטענותו מן (המלוה) [הלוה] היה רעועה עד מאד כיון שהודה ללוה שקבל ממנו מעות ומ"מ ישבע הלוה שאינו חייב לו כלום ונפטר, בד"א כשיש עדים שפרעו בפניהם אותם מעות שהרי עכשיו אינו יכול לומר לו לא קבלתי אותם, אבל אם אין שם עדים בשטר שקבל אותם מעות מיד הלוה מתוך שיכול לומר מעולם לא קבלתי אותם (ומצד) [יכול לומר מצד] אחר שהיו שהיית חייב אותם לי אבל המעות של שטר זה מעולם לא קבלתי אותם ממך, כך מפורש בפ' שבועת הדיינין ומ"מ אם היה כתוב בו נאמנות דהיינו נאמן עליו המלוה כבע"ך [=כב' עדים כשרים] כ"ז שיאמר שעדיין לא פרעו אעפ"י שבאו עדים ואמרו שהוא פרוע נאמן המלוה לומר המעות אלו שנתת לי מצד אחר היית חייב אותם לי והעדים אין נאמנים וזה שלא כדברי ר"מ ז"ל שכתב דע כי הודאה מבטלת הנאמנות לגבי האומר לחבירו תהיה נאמן עלי כבע"ך אבל אחרים פירשו דדבריו אינם נכונים בדין זה דמה לי כשהם אומרים בפנינו פרע שהוא נאמן לומר שלא פרע והם אינם נאמנים כמ"ש למעלה לגבי האומר מנה לי בידך והלה אומר להד"מ ובאו עדים והעידו שראו שלוה ממנו מנה ושראו ג"כ שפרע אותם לו דאמרי' שהמלוה נאמן והם אינם נאמנים ומה לי כשאומרים בפנינו הודה שנפרע דודאי יש לנו לומר שהמלוה הוא נאמן והם אינם נאמנים כן דעת רבינו האי ז"ל ורבינו שרירא ז"ל ולזה הסכימו הפוסקים ז"ל ומורי הרב תמ"ך וכתב הר"י ן' מיגש ז"ל דאפילו אין כתוב בשטר נאמנות והוא אומר במתנה נתתם לי שהוא נאמן אעפ"י שיש עדים שראו בשעה שנתנם לו ולזה הביא ראיה בפירושיו, אבל הר' יונה ז"ל היה חולק עליו בזה ואמר שאינו נאמן.
